הכתב והקבלה, במדבר י״ד:ט׳

כי לחמנו הם. רש"י פי' נאכלם כלחם, ויבע"ת ארי בידנא מסורין אינון, נ"ל לדעתו לפרש לחמנו מענין מלחמה, אשר יורה ג"כ על הנצחון זיעג, כמו לא לגבורים המלחמה קהלת, כלומר מנוצחים הם ממנו זיא זינד אונזרע בעזיעגטען, כאלו כבר מסורים בידינו, ומליצה זו קצת נעימה יותר:

סר צלם מעליהם. כלומר ותך השמש על ראשם ויתעלפו, כמו שנאמר ביונה כשיבש הקיקיון, ותך השמש ויתעלף, והוא דמיון למורך לבבם ורפיון ידם רל"ש: